יונג נ' משהב חברה לשיכון בניין ופיתוח בע"מ

פסק דין

האם אחראית הנתבעת לפיצוי התובע בגין ארוע בו נפרצה דירתו ונגנב ממנה רכוש בשווי של 30,000 ₪, כטענת התובע, זו השאלה בתביעה זו.

1. התובע, רכש מהנתבעת דירה חדשה אשר נמסרה לידיו בתחילת חודש 9/2008.

2. ביום 1.9.08 נערך פרוטוקול המסירה אשר בו צוין כי התובע קיבל מחברת אליר, שהינה קבלן משנה של הנתבעת (להלן: "אליר"), שלושה מפתחות. התובע מציין כי בסמוך לאחר מכן קיבל מפתח נוסף לדירתו מנציג אליר שביצע עבודות בביתו, וכך היו בידיו ארבעה מפתחות מתוך חמישה קיימים.

3. ביום 22.10.08, בזמן שאשתו של התובע נחה בחדר השינה, נכנס אדם זר לדירה דרך דלת הכניסה באמצעות שימוש במפתח שהיה בידו. אשתו של התובע הניסה אותו לפני שהלה הספיק לבצע את זממו.

בו ביום פנה התובע לנציגת פניות הציבור של הנתבעת אשר לאחר תיאום עם אחראית המחלקה הטכנית, אשרה בפניו כי נתנה הנחיה לאליר להחליף באופן מיידי את מנעול דלת הכניסה בדירה. התובע המתין לנציג אליר למחרת היום, שהיה יום ה' בשבוע, אולם זה לא התייצב ולא ביצע את ההחלפה כנדרש.

4. ביום 24.10.08 בין השעות 20.00 – 23.00, בעת שהתובע ומשפחתו לא היו בדירה, נפרצה הדירה ולטענת התובע נלקח רכוש הכולל כסף מזומן, תכשיטי זהב ושעונים בשווי כולל של 30,000 ₪. התובע לא הציג דו"ח של המשטרה (למעט אישור בדבר הגשת תלונה) אולם טען כי הם הגיעו למקום ונוכחו לדעת כי הכניסה לדירה נעשתה באמצעות שימוש במפתח.

5. התובע, שלא ביטח את דירתו ותכולתה, תובע מהנתבעת לפצותו בגין הנזק שנגרם לו לטענתו, וזאת מאחר והפריצה לדירה התאפשרה בשל התרשלות מצידה ו/או מי מטעמה בכך שמלכתחילה לא נמסרו לו כל המפתחות לדירה ומפתח נשאר בידי קבלן משנה או אדם אחר, וכן בכך שלאחר מתן ההודעה על הפריצה הראשונה, לא פעלה הנתבעת באופן הנדרש ממנה ולא דאגה לכך שבאופן מיידי יוחלף המנעול, כפי שהתחייבה נציגת השירות.

6. הנתבעת כופרת בחבותה כלפי התובע וזאת ממכלול הטעמים הבאים:

א. התובע לא הוכיח כי הפריצה לדירתו אכן נעשתה באמצעות מפתח מותאם ואין ברשותו כל מסמך המעיד שכך אכן היה הדבר.

ב.לנתבעת אין כל ידיעה כיצד הגיע המפתח לידי הפורץ ולא היתה לה כל מעורבות בענין. מסירת המפתחות בוצעה בין התובע לאליר ומבלי שהתובע העלה בפני הנתבעת, קודם ליום 22.10.08, טרוניה כלשהי בענין זה.

ג.התובע לא פעל כאדם סביר בכך שלמרות שידע כבר מתחילת חודש 9/2008 כי אין בידיו את מלוא מפתחות הדירה, לא החליף את המנעול ולא עשה דבר על מנת להבטיח שאדם זר שברשותו מפתח מותאם, יוכל להכנס לדירה.

ד.גם לאחר 22.10.08 משנפרצה הדירה בפעם הראשונה, לא פעל התובע ככל אדם סביר ולא ביצע באופן מיידי החלפה של המנעול על מנת להבטיח שהדבר לא יישנה. פנית התובע לנתבעת ודרישתו כי יוחלף המנעול, ואי טיפולו בענין על אף שאליר לא הגיע להחליף את המנעול למחרת היום, מהווה רשלנות מכרעת ואף פושעת מצידו המנתקת את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות המיוחסת לנתבעת, ומוכחשת, לבין קרות הנזק הנטען.

ה.התובע לא הוכיח את שווי הרכוש שנגנב לטענתו ובהעדר ראיה כלשהי בענין זה, אין מקום להסתמך על עדותו בלבד.

7. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בהרחבה בפני, ואף באם אצא מהנחה כי טענת התובע כי הפריצה בוצעה באמצעות מפתח מותאם, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

ראשית לכל, בהעדר הוכחה משכנעת בדבר מהות ושווי הרכוש הנגנב, אין כל אפשרות לקבוע על סמך דברי התובע בלבד, כי אכן נגנב רכוש בשווי כה גבוה, אם בכלל, ואין ברשות התובע כל מסמך המעיד על רכישת הרכוש שלטענתו נגנב ואף לא הוצגה כל רשימה מפורטת של הפריטים ושווים. טענת התובע כי מדובר בתכשיטים מזהב שנצברו במהלך השנים, אין די בה על מנת להוכיח את שווים.

יתרה מכך, העובדה שלא הוצג כל מסמך שנערך על ידי השוטרים שביקרו בדירה בסמוך לאחר הגשת התלונה על ידי התובע, מונעת אפשרות לקבל מידע באשר להתרשמות השוטרים ביחס לממצאים שנמצאו בדירה, ואשר יש בהם להעיד, לכאורה, על הפריצה והגניבה הנטענת. טענת התובע כי משציין בפני השוטרים כי אין לו ביטוח, סרבו הללו לערוך דו"ח כלשהו, איננה מתקבלת על דעתי.

8. מעבר לכך ואף באם היה התובע עומד בנטל להוכיח את שווי הרכוש שנגנב, אני סבורה כי בנסיבות הענין התנהלות התובע אכן עולה כדי רשלנות מכרעת אשר יש בה לנתק את הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות המיוחסת לנתבעת לבין ארוע הפריצה.

אך סביר הוא בעיני כי אדם המחזיק רכוש בשווי הנטען על ידי התובע בדירתו החדשה, לאחר שעבר לגור מקומה עליונה לקומת קרקע, ומשיודע התובע מלכתחילה כי אין ברשותו את מלוא מפתחות הדירה, יבצע פעולה פשוטה של החלפת מנעול או קידוד מחדש של המפתחות על מנת להבטיח שאדם זר לא יוכל לעשות שימוש במפתח הנוסף שאינו ברשות התובע. אמנם מדובר בדירה חדשה שהתובע סבר כי על הנתבעת ו/או אליר לשאת בכל העלויות הכרוכות בהתאמתה למגוריו (לרבות העלויות הנובעות מכך שלא נמסרו לו כל המפתחות), אולם אין בכך כדי להצדיק את התנהלותו במשך תקופה של למעלה מחודש ימים, מבלי שהוצגה בפני ראיה כי באותה תקופה פנה ודרש מאליר להחליף את המנעול ולהבטיח שלא יעשה שימוש במפתח נוסף כלשהו.

9. באם לא די בכך, הרי שאני מוצאת בהתנהלותו לאחר הפריצה הראשונה הנטענת, התרשלות רבה עוד יותר שכן, במצב דברים זה, כשהתובע יודע לטענתו, כי הוא חשוף לאפשרות של פריצה כזו והדבר כבר אינו בגדר "חשש תיאורטי" בלבד, היה עליו לעשות כל הנדרש על מנת להבטיח שדבר כזה לא יישנה. באם כדבריו הנתבעת לא טיפלה בענין מיד למחרת היום, היה עליו לבצע את התיקון הנדרש, ולא להמתין לנתבעת שתעשה כן. הסברו של התובע כי בשל ההכנות לשבת נשכח הדבר ממנו במהלך יום השישי (לאחר שנציגי אליר לא הגיעו ביום ה') איננו סביר מאחר ומשוכנעת אני כי ארוע הפריצה הראשון גרם לתובע ולאשתו בהלה כה רבה שלא סביר כי הדבר נשתכח מהם בחלוף יום בלבד.